הרשתות החברתיות של שנות ה-50 (social networks)

מה לא נאמר עליהן, אין כמעט אחד בלעדיהן, הן בתוכנו, פועמות בביט קבוע תת ורידי אצלנו, פייסבוק, טוויטר, יו-טיוב ושאר החיבורים הרשתיים שלנו לאינטראקציה חברתית, חיפוש, נבירה ואיתור אינפורמציה, שלא תמיד צריך אותה, אבל בטוח גורמת לנו לביזבוז זמן מתוק ונעים.

פירסומת נהדרת לטכנולוגיות "חדשות" שמנעימות לנו את החיים, פייסבוק, יו-טיוב וסקייפ. מקסים החיבור של שפה ויזואלית משנות ה-50 עם טכנולוגיות ויישומים של המאה ה-21. קלבר.

agency: Moma São Paulo Creative Director: Rodolfo Sampaio Art Director: Marco Martins Copywriter: Adriano Matos Illustrator: 6B Studio

מדרגות חיוביות - the amazing stairway

תגידו שאתם אוהבים, תעמדו בהבטחות שלכם, הכל אפשרי, "אלו החוקים" של אמילי. מדרגות. למי שיש אפשרות, למה לא לנצל את המשטחים ה"מתים" הללו אשר מצויים מתחת לכל מדרגה ולהוסיף כמה משפטים ראויים לשינון למהלך השיגרה. יכול להיות להיט היסטרי בחדרי מדרגות בבניינים נטולי מעלית. לקוח מהבלוג של אמילי.

בית עץ שהוא משרד - (office tree house)

זה משרד של מישהו. אמיתי!

אני לא יודעת אם גם לכם זה קורה, אבל לי ישנם כמה חלומות או מעין נושא כללי שמופיע כחלום חוזר ונשנה לאורך תקופה כלשהי בחיי. אחד מהם עוסק בבתים. תמיד זה קשור במשהו מרגש, משהו שמערב תחושה חזקה של גילוי, אני כמו ומתרוצצת בבית, נסערת לגלות אותו, את החדרים, החצר וכל מה שיש לו להציע, הפוטנציאל הגלום שבו. אף פעם לא מדובר בבתים חדשים, אבל תמיד יש הרבה חדרים, מפלסים, גילויים מסעירים והרבה התרגשות, אמיתית כזו, מתוף הגוף. כל פעם יש לבית אופי אחר. באחד החלומות זה היה בית, מעט ביזארי יש לומר, שהיה מעין בית על עץ, עם גשרים לולייניים שמובילים אליו ובים חדריו, משהו בסיגנון הזה פחות או יותר. אבל כשנתקלתי בפרוייקטים של baumraum, לא יכולתי שלא להתענג, להזכר בבית "שלי" מהחלום, ולפנטז שיהיה לי גם אחד משלי וואן דיי.

אלה תולדות חיינו (the tooth brush point of view)

אולי זה מוכר ואולי לא, כשהגיע אלי במייל מהמקור המהיימן ביותר שלי (אבא), זה היה ברור שהמיצוי הויזואלי הזה, יופיע גם בארטוהוליק. החייים שלנו, אבולוציה אנושית שמתכנסת לתוך כוסית מברשות השיניים. פשוט גאוני. לצערי המקור אינו ידוע.

הוט קוטור של עוגות - beautiful cakes

העוגות של magpie's הן סופר אלגנטיות, מעודנות ומלאכת המחשבת ניכרת בהן. מגי שהיא גם רקדנית בלט מקצועית וגם בעלת רקע בציור, מביאה את היכולות, האסתטיקה, העידון והסבלנות אל תוך היצירות היפות והטעימות שלה. אני שבויה לחלוטים בקסמן של אלו שנראות כמו חלום שכבות של תחרה ומלמלות, כולל שילוב הפנינים מרגש. גם העוגיות נראות פשוט יפהיפיות, שילוב הטקסטורות, הצבעים הנהדרים. אוי הרומנטיקה והעידון, חבל שזה אי שם בוושינגטון DC.

קשר הדוק - על אוכל ואופנה (food fashion extravagansa)

הכל עניין של טעם, נו מה. fulvio bonavia עושה סינתזה מופלאה בין עולמות החושניים והמענגים של אופנה, אקססוריז ואוכל. צילומים משובחים בסדרה matter of taste מביאים קולקציה טעימה להפליא: כובע מעלי ארטישוק, צמיד מעלי מרווה, עגילי פוטיפור, נעלי חציל ואולי בכלל תיק אוכמניות או פטל ויש גם חגורת דגיגונים או לחלופין לנגוויני. אומרים שאיטלקים מבינים משו או שני משויים בענייני אופנה ואוכל. אומרים וצודקים.

תפסו רגלים- על כלים נאים ומתכוני קאפקייס ועוגיות tea time

מאז שהייתה ילדה נמשכה JORINE לסיפורים סוריאליסטים ופנטזיים, יחד עם אהבה גדולה לקרמיקה ואנימציה. כעת ההולנדית המוכשרת הזו מפיחה חיים, פנטזיה וסוריאליזם בכלי הקרמיקה. חביב בעיני סט "זמן תה". זהו סט פורצלן שעשוי ביד ויופיו נובע מהניקיון הויזואלי, בשילוב של שובבות, הצורות המעוגלות שנוטות לצידן והן בעלות רגלים. הכלים באים כמשפחה, וככאלה יש להם מאפיינים דומים, אך גם כאלו שהם יחודיים לכל 'חבר' במשפחה. מכיוון שהם נראים כל כך סוריאליסטים, כאילו עוד רגע הם קמים והולכים, נוטשים את שולחן התה, הם מאופיינים בתחושת שובבות ומוזרות שכמו לקוחה מסצנה של אליס בארץ הפלאות.

ואם כבר מדברים בעינייני תה אז כדאי שיהיה משהו טעים ומתוק ליד, ובבלוג של מינג תמצאו אינסוף מתכונים לקאפקייקס, ועוגיות כל מתכון ממוספר ומוגש בצורה מאוד נוחה, לקונית, כמעט סטרילית, תמונה ומתכון, בלי הקדמות, הסברים או פילסופים. יש בבלוג הזה ובפרזנטציה של המתכונים משהו שונה, אהבתי.