לפני כחודשיים הלכתי בשכונה, ופגשתי ערימת ספרים ענקית שמישהו השליך. הייתם מאמינים שלמישהו יש לב פשוט לזרוק ספרים? מדובר באוצר של ממש, ספרייה שלמה של אדם אוהב ספר וידע (שלא נותר לי אלא להניח שהוא הלך לעולם שכולו טוב ומישהו פינה את הסיפרייה שלו), שעניינו היה ברפואה הוליסטית מגוונת, ספריטואליזם רבתי, היו שם גם לא מעט ספרי יהדות, ספרי קריאה (קלאסיקות ופרוזה חדשה), פילוסופיה, הגות, אמנות ושירה. מצבור בלום של ידע, והנאה צרופה. איזה בינגו אלוהים זימן לי.
מובן שהוא הפך להיות האוצר שלי. חלק מהספרים פוזרו למקורבים שמצאו בהם עניין וחלק עדיין מחכים לבית חם. והיו אלו שעברו הסבה מקצועית, ספרים אשר לפי בחירתי (יש מיני קריטריונים שמכשירים אותם לכך), הפכו לנאמני הגנזך היצירתי. הם משמשים אותי ליצירה, לאמנות. מדובר בספרים בעלי ייחוס וערכם אינו נופל בהרבה מזה של הספרים שנקראו על המדף. הם חשובים ועוברים גליגול מטמורפוזי, מעין גלגול נשמות של ספרים, אם תרצו. משנים ייעוד והופכים לבוראי עולמות רק בדרך אחרת.
האיור הזה נעשה בטכניקה ומדיה מעורבת : איור, הדבקה, בדים ותפירה כולל נציגים מ- 3 ספרים שונים ועוד שילוב של דפים נוספים. כל דף, כל מקור נייר, כל אופן הדבקה, הנחה, חיבור ושילוב יוצרים יצירה שהיא רב- שיכבתית במובן הפיזי -גשמי ובמה שמתלווה אל כך במובן המטאפיזי. הרובדים הללו, החיבורים, הם רבי משמעות עבורי. בנוסף לרובד הפיזי, אהוב עלי הרעיון שכל פיסת נייר, בייחוד אלו מהספרים מביאה איתה "משהו מבית"- מטען ריגשי, אינפורמטיבי, ואמצעי להעברת מסרים תקשורתיים.
בכדי לשמור על הציור, הוא נארז באריזה ממוחזרת אשר עשוייה מקרטון של קורנפלקס מהופך, כך שצידה הפנימי של הקופסה גלוי. אין שימוש בדבק בכלל והסגירה של המעטפה נעשית על ידי ליפוף של חוט מאולתר - חוט אשר עשוי מחיבור של שאריות בדים לכדי חוט אחד. הברכה כתובה על גבי תחתית תחרה מנייר.
